טקסט עשיר

דו משמעות

איי ווייוויי, בריטה מרקאט-לאבה, קוצ'ינטה - קולקטיב נשים של פליטים אפריקאים, מריאנה סילבה וארלה
RIKSTOLVAN Art Space, שבדיה 4 ביולי - 13 בספטמבר 20200

ברוך הבא

בתערוכה הקבוצתית Ambiguity מספרות האמניות את סיפוריהן האישיים, או את סיפוריהן של אחרים, תוך התמקדות בפרט ובהשפעה על אותם בני אדם.s.

יחד הן יוצרות אינספור קולות, תמונות וחוויות.

אבל ריבוי הסיפורים או הדרכים לספר אותם, גם עוזר לנו לזכור שכולנו אותו הדבר, שאנו חולקים חוויות אוניברסליות, שנותנות לנו כלים חשובים לכולנו להתמודד עם העתיד.

לפחות 70.8 מיליון אנשים ברחבי העולם נאלצו לברוח מבתיהם, זה מספר שאי אפשר לתפוס וקשה מאוד להתייחס אליו, אבל שישה אנשים מאחורי המספר העצום הזה הם הנשים מבקשות המקלט שמציגות את עבודותיהן בתערוכה זו.

כולן הן חלק מקולקטיב הנשים הפליטות האפריקאיות של קוצ'ינטה בתל אביב, ומספרות את סיפורן דרך מסכות הטקסטיל או הסלסילות העשויות לבד וחרוזים. נשים מבקשות מקלט, רבות מהן ניצולי סחר בבני אדם, עינויים והתעללות מינית בדרכן למקלט מהמקום בו התחילו למקום בו הן נמצאות כרגע, תל אביב.

בדיוקן של מירון אסמרום וולדו, אם חד הורית מאריתריאה, היא משתפת אותנו בסבלה על ידי פנינים מושחלות כדמעות ובמילים "סיני רע בעולם" ו"זכור!" רקומים ליד הדמעות האלה.

לינה אותום ג'ק אגלון שברחה מדרום סודן כשהייתה בת 27, גדלה בתקופות של רוגע וביטחון, אבל גם עם אלימות של מורדים ששודדים ושורפים את בתיהם וחפציהם, יצרה מסכת לבד גדולה. היא עשתה את זה בימי הנעילה של קוביד-19, מוקדם יותר באביב הזה, והעבודה שלה מזכירה לעצמה רגעים טובים בארצה, הפסטיבל השנתי באזורה שבו אנשים צבעו את פניהם, התחפשו בבגדים יפים וצבעוניים ושרו וריקודים.

כוכבת אברה מספרת את סיפורה דרך חמש סלי סרוגה בגובה של כמעט מטר. האחד הוא דיוקן של עצמה, אם לשלושה, שתי בנות ובן. הבן נשאר באריתריאה והוא מוצג באחד מאותם סלים, המוצבים מעט רחוק יותר ומסמלים את המרחק וההפרדה הכואבת בין אם ובן. בצדו האחורי עץ שמסמל עבורה מחסה גם לה וגם לילדיה שהיא מקווה שישמור על כולם. הסל עם שתי בנותיה שנולדו שתיהן בישראל. הכחול עם מוטיבים של תרנגולות מייצג את חייה באריתריאה והסל האחרון מספר את סיפור מצוקתה במדבר סיני, עם טנדר מלא באנשים שנוסעים במדבר, ההרים מאחור והשמיים הכחולים עם שמש בחוץ. רקע כללי.