מבקשי מקלט בישראל

מאז 2007 ישנו זרם גדול של מבקשי מקלט ממדינות אפריקה לישראל. רובם היגרו לישראל דרך סיני המצרית. מספר מדאיג של נשים מבקשות מקלט הן שורדות סחר בבני אדם ועינויים (כולל אלימות מינית) במהלך בריחתן דרך מזרח סודן וחצי האי סיני. ההשלכות של חוויות אלו על נשים כוללות הריונות לא רצויים, טראומה פיזית ומצוקה פסיכולוגית. טראומה בדרך לישראל מחריפה את הקשיים בלהיות מבקש מקלט בישראל. במקרה של סחר הם שילמו בדרך כלל דמי כופר מופקעים כדי להשתחרר.

בשל חוויות ההגירה המטרידות הללו, נשים רבות מבקשות מקלט ממשיכות להתמודד עם דאגות בריאותיות פסיכולוגיות ופיזיות קשות. לאחר שהגיעו לישראל, הם נעצרו בגבול במתקנים צפופים מדי. בסופו של דבר הם שוחררו והוסעו לדרום תל אביב כדי להסתדר בעצמם. הנגישות של מבקשי המקלט לשירותים בסיסיים כגון שירותי בריאות, דיור, חינוך, הכשרה מקצועית ותעסוקה, כשהם מודחים לשוליים פוליטית וכלכלית בישראל, נעה בין מוגבלת מאוד לאלה כלל. בדרום תל אביב החל מאבק ההישרדות שלהם.

כיום ישנם למעלה מ-30,000 מבקשי מקלט אפריקאים בישראל, רובם מאריתריאה וסודאן, הסובלים ממשטרים דיקטטוריים ורצח עם. מאז תחילת הגעתם ב-2007, הפכה תגובת משרד הפנים כלפי מבקשי המקלט למגבילה יותר ויותר. בשנת 2012 התקבל הראשון מבין חמישה תיקונים לחוק איסור הסתננות (חוק הקובע את כל הנכנסים לשטח ישראל כ"מסתננים'). כתוצאה משינוי מדיניות זה, נבנתה גדר לאורך גבול ישראל-מצרים. במקביל פותחה מדיניות בלימה קפדנית שהובילה למעצר של מבקשי מקלט רבים לפרקי זמן בלתי מוגבלים.
שני מתקני מעצר מרכזיים הוקמו לאוכלוסיה זו ולאחר מכן נסגרו בהוראת בית המשפט העליון בישראל: (1) חולות, שנסגרה במרץ 2018 לאחר 4 שנות פעילות ובה נכלאו אלפי בני אדם לפרקי זמן שונים; וכן (2) סהרונים, לשם נשלחו מבקשי מקלט לשלושה חודשים עם הגעתם לישראל. מאחר ששיעור המנות הראשונות של מבקשי המקלט לישראל ירד ל-1-2 בשנה, לא היה עוד צורך במתקן. התיקונים שלאחר מכן אישרו את גירוש אוכלוסיית מבקשי המקלט למדינות עולם שלישי שעל פי השמועות הן אוגנדה ורואנדה. מדיניות זו נתקלת ועודנה מאותגרת בבתי המשפט בישראל על ידי ארגוני זכויות אדם בישראל.
למדיניות זו הייתה ועודנה השפעה עצומה על חייהם של כל האנשים בקהילות אלו. המעמד הזמני חל על כל התינוקות והילדים של מבקשי מקלט, לרבות אלה שנולדו בישראל. אמנם הגנה קבוצתית זו מאפשרת למבקשי מקלט להישאר בישראל עד שבתיהם ייחשבו בטוחים להחזרה, אך היא אינה מאפשרת להם לעבוד באופן רשמי ואינה מאפשרת להם גישה לשירותי רווחה בסיסיים המוענקים לפליטים, אזרחים ותושבי קבע המוכרים רשמית.

למרות שחלק ממבקשי המקלט הצליחו להתפרנס מעבודה במגזר העבודה הבלתי פורמלית, זה עדיין לא מספיק כדי לספק את צרכיהם היומיומיים. כתוצאה מכך, רבים ממשיכים להיאבק בכל יום. מאבק ההישרדות הזה חריף במיוחד עבור מבקשי מקלט עם מוגבלות פיזית או נפשית, עבור אלו שיש להם בני משפחה עם צרכים מיוחדים ולאמהות חד הוריות.

בין היתר בשל לחצי החיים בישראל, נשים רבות מתמודדות עם אלימות על רקע מגדר. אלימות זו כוללת תקיפה מינית שבוצעה על ידי גברים בתוך ומחוץ לקהילותיהם. נשים רבות מצאו וממשיכות למצוא את עצמן לבד.