הכירו את האמניות
פייבור אגבו
פייבור עזבה את ארץ מולדתה, ניגריה, עקב קונפליקט דתי.
היא הגיעה לישראל לבדה בינואר 2010. בצעירותה, חלתה פייבור בפוליו, וניידותה נפגעה עקב כך "בקוצ'ינטה סייעו לי להפוך לעצמאית.
לפני כן, לא הייתה לי עבודה והייתי תלויה במשפחתי. עכשיו, אני מקבלת משכורת חודשית.
אני חולמת שקוצ'ינטה ימשיכו להשתפר כדי שנוכל להרוויח עוד כסף ולשפר את איכות חיינו.
אני חולמת על כך שאוכל להרשות לעצמי לשכור חדר משלי בדירה".
מרהויט טספמרים
מרהויט הגיעה לישראל לפני 10 שנים מאריתריאה.
היא מנהלת את החנות של קוצ'ינטה בנווה צדק.
"קוצ'ינטה נתנה לי עבודה. הם האמינו בי ונתנו לי את האחריות לדאוג לכל הדברים בחנות. זה אומר אחריות, לא לדאוג רק לעצמי, אלה לכל הנשים".
כשקורה לי משהו קשה, אני יכולה לבוא לקוצ'ינטה להיפתח ולספר מה עובר עלי, זה מוריד משקל כבד מהכתפיים שלי.
למרהויט שתי בנות, בנות 6 ו -8.
"הבנות שלי תמיד רוצות לבוא איתי לקוצ'ינטה. הן רואות שקוצ'ינטה עשתה לי דברים טובים מאז שהתחלתי לעבוד כאן - אולי בגלל זה ". יש לה גם בן המתגורר בנורווגיה עם אביו.
חלומה הוא להתאחד עם כל משפחתה.
ברהנה גבריווט
ברהנה הגיעה לישראל מאריתריאה בדצמבר 2011. היא עברה מספר תחנות בדרך: חודשיים באתיופיה, חודש בסודן ושנה וחצי בלוב. בזמן שהותה בלוב נולדה ביתה. בעלה עזב אותן והגיע לישראל בלעדיהן. כשביתה היתה בת פחות מארבעה חודשים, יצאו שתיהן למסע לישראל דרך סיני. חלק זה של המסע ארך חודשיים. היא מתארת את המסע כחוויה הקשה ביותר שהיתה לה אי פעם. "אני שמחה שאני בישראל ושיש לי עבודה בקוצי'נטה, זה לטובה", היא אומרת. ב-2016 היא נישאה מחדש כאן בישראל. לברהנה יש בן בן 13 שעדיין נמצא באריתריאה. חלומה הוא לראות אותו שוב. כיום היא בהריון ומצפה לילד נוסף.
אלם טגאיי
אלם הגיעה לישראל ב-2008. מסעה לישראל ארך חודשיים, ולדבריה היה קשה מאוד. אלם נישאה מחדש לאחר גרושיה מבעלה הראשון, אך בעלה נפטר. יש לה 5 ילדים. "אני אוהבת להיות בישראל כי פה אני נמצאת יחד עם ילדיי". בעתיד אלם היתה רוצה ללמוד טכניקות סריגה חדשות ולהמשיך להכין סלים כדי לתמוך במשפחתה".
הייאן דסטה
הייאן הגיעה מאריתריאה. היא אם יחידנית שחיה עם שתי בנותיה ובנה בתל אביב. בקוצ'ינטה, היא מלמדת טכניקות סריגה, וגם מכינה מטעמים במטבח. הוואן מלמדת גם מיומנויות שונות כגון תפירה. עבורה, קוצ'ינטה הוא עולם ומלואו. הוייאן מרגישה שהנשים בקוצ'ינטה הן משפחה לכל דבר; היא אוהבת אותן והן אוהבות אותה. חלומה של הייאן הוא להקים בית גדול ומשותף עבור נשים אפריקאיות.
מברהט גברמרים
למברהט יש 3 ילדים (שתי בנות ובן). היא אוהבת להיות חלק ממשפחת קוצ'ינטה והיא נהנית לעבוד ולהרוויח כסף כדי לשלם את החשבונות שלה. חלומה הוא שיום אחד כל האנשים בעולם, כולל ילדיה, יהיו שמחים ובריאים ושיהיו להם חיים טובים.
צגה קבדה
צגה חיה בישראל כבר כמעט 8 שנים. היא הגיעה לבדה ולמרבה המזל הכירה כאן את בעלה. "בישראל אני עובדת כמנקה, אבל באריתריאה הייתי מורה בבית ספר יסודי במשך 7 שנים, כחלק משירותי הצבאי. לימדתי ביולוגיה, מדעים, מתמטיקה וציור לילדים בגיל 7-16. באריתריאה תמיד תפרתי, סרגתי וציירתי, אפילו כשהייתי בצבא. עם מעט הכסף שנתנו לי הייתי קונה חומרי גלם לאמנות שלי. ארגון א.ס.ף הפנה אותי לקוצ'ינטה, לאחר שעברתי ניתוח בטן. עדיין לא החלמתי לחלוטין ואני חשה ברע לעיתים קרובות, אבל כשאני בקוצ'ינטה אני חשה רגועה, והנשים תמיד תומכות בי. חלומי הוא להיות בריאה, ושאלוהים יאפשר לי ללדת ילד".
איג'יגאיו ירקו
לאיג'יגאיו היו 3 בנים שמתו, ובת שעימה נותק הקשר. איג'יגאיו הגיעה לישראל לפני 6 שנים ומתוכן שהתה 4 שנים בכלא רמלה כיוון שלא היתה לה ויזה. איג'יגאיוו עובדת רק בקוצ'ינטה. היא סורגת סלים נהדרים ומלמדת אחרות לסרוג. הנשים אוהבות ומכבדות אותה. הן מכנות אותה "הסבתא של קוצ'ינטה".
"הגעתי לישראל עם אשרת תייר ונשארתי בגלל בעייה פוליטית. הייתי חברה בארגון נשים, וכשהממשלה שינתה מדיניות רצו לשים אותי בכלא. בכלא רמלה הייתי עם עוד נשים רבות, ישראליות ואפריקאיות. רוב הנשים הישראליות השתחררו כי היו להם עו"ד ומשפחה שתשלם עבורן ערבות, אבל לי היו היה שום דבר כזה. צפיתי בכולן משתחררות. רק לי לא היתה ברירה אלא להישאר מאחור. אפילו כדי ללכת לרופא היו אוזקים אותי בידיים וברגליים. בסופו של דבר, הקו החם הפנה אותי לעו"ד שהצליח לשחרר אותי. עכשיו אני גרה בחדר קטן בדירה ברחוב סלמה. בעל הבית חילק את הדירה לכמה חדרים. 4 גברים גרים בחדר לידי ואשה עם ילדיה גרה בחדר הנוסף. כולנו חולקים שירותים, אמבטיה ומטבח. הריח בדירה נורא ועכברים מתרוצצים בכל מקום. הרגשתי טוב יותר בבית הכלא כי שם היו לי שירותים נקיים והתייחסו אלי בכבוד. חלומי הוא שיהיה לי בית נקי במדינה שתקבל אותי. אני רוצה לחיות כמו בן-אדם.
פיורי יונס
פיורי הגיעה לישראל ב-2010 והיא חיה עם בעלה וארבעת בניהם בתל אביב. היא נהנית לעבוד בקוצ'ינטה ולעיתים קרובות משתתפת במכירות שלנו. טקסי הקפה (טקסי בוּנה) אהובים עליה במיוחד. פיורי היא גם טבחית מעולה, להנאתם של מי שזוכים לטעום מהאוכל שלה. עבורה, קוצ'ינטה זה בית ומשפחה.
אכברת אברה
אכברת הגיעה מאריתריאה והיא אם יחידנית ל-3 ילדים: נער בן 14 שנשאר באיתריאה ושתי בנות (7.5 ו-6) שנולדו בישראל.
אכברת הצטרפה לקוצ'ינטה ב-2011. היא עובדת בניקיון במהלך היום, ובלילות, כשבנותיה ישנות, היא יוצרת סלים נהדרים עם ציורי חיות ופרחים. "אני אוהבת מוסיקה ואני אוהבת לשבת ולסרוג. זה מרגיע אותי."
הסלים של אכברת הוצגו בטובי המוזיאונים בישראל: במוזיאון העיצוב בחולון, מוזיאון חיפה לאמנות וגם בגלריות שונות בארץ ובעולם, ביניהם גלריה רונלד פלדמן בניו יורק. בסלים שהיא סורגת היא מתארת את המסע הקשה שעברה בסיני ואת סיפורה האישי
טגרה בטה
טגרה הגיעה לישראל ב-2009. ילדיה בני 4 ו-9. קשה לה לחיות לבד עם 2 ילדים בישראל. היא רוצה לעבור למקום אחר, שבו לילדיה תהיינה יותר הזדמנויות
עאישה עבדוג'בה אוסמן אישאק
עיישה הגיעה ממערב סודן. היא הגיעה לישראל עם בעלה ב-2008. לעיישה 4 ילדים, בן ו-3 בנות.
הדס חגוס
הדס הגיעה לישראל ב-2011. יש לה 2 ילדים. החיים בישראל קשים מאוד עבורה. אין לה קשר עם משפחתה כיוון שבעלה מאריתריאה והמשפחות שלהם לא מכירות בנישואיהם. היא רוצה לעבוד קשה כדי שלילדיה יהיה עתיד טוב.
טדלש גברת טמסגן
טדלש, המרותקת לכסא גלגלים, הגיעה לישראל ב-1994. כשרצתה לחזור לארצה הדבר לא התאפשר כיוון שהתחוללה שם מלחמה, והיא נאלצה להישאר בישראל. לטדלש אין משפחה בישראל וחייה כאן מאוד קשים
נטשה אסה
נטשה הגיעה לישראל מחוף השנהב ב-2007. היא נשואה ויש לה 2 ילדים בני 3 ו-10. נטשה מקווה לעתיד טוב עבורה ועבור משפחתה בישראל.
נגשטי גותום
נגשטי הגיעה לישראל מאריתריאה ב-2010. היא אם לשלושה. נגשטי סובלת ממחלת כבד וכיוון שאין לה ביטוח, קשה לה מאוד לעמוד בדרישות הכספיות. נגשטי רוצה חיים טובים עבורה ועבור משפחתה במקום בו יוכלו לקבל כל מה שהם צריכים, כולל חינוך טוב.
