אלהם רוקני הגיעה לישראל מטהראן, איראן כשהייתה בת 9, וזויה צ"רקסקי הגיעה ב-1991 מקייב, אוקראינה. אביו של דוד עדיקא נולד בסוריה, וסביו הם מכורדיסטן ומעיראק. הוריה של לילך שחר נולדו במרוקו; אמה של גליה הילי פסטרנק נולדה בסופיה, בולגריה והרשימה עוד ארוכה.

זויה צ'רקסקי ידועה בציוריה המתארים את חייהם של מבקשי המקלט האפריקאים בדרום תל אביב. גיל יפמן יזם מספר שיתופי פעולה עם קוצ'ינטה. הקשר הראשוני שלהם נוצר סביב הדרך הדומה בה התמודדו עם טראומה - באמצעות סריגה. הם שיתפו פעולה לראשונה בתערוכה "אמנות מסוכנת" במוזיאון חיפה לאמנות, אשר ארבע נשים יצרו סלסלות סרוגות גדולות מימדים המתארות את סיפוריהן הביוגרפיים, לצד הסל של יפמן. עבודות אלו הוצגו בגלריה רונלד פלדמן בניו יורק ובגלריה ללימודי אפריקה בתל אביב, והן מוצגות כיום במוזיאון העיצוב בחולון. בשנת 2009 יצרו יפמן וקוצ'ינטה, יחד עם 250 מתנדבי מסרגה, את 'המשוכות', מיצב סרוג רחב היקף לתערוכת היחיד של יפמן קיבוץ בוכנוולד במוזיאון תל אביב לאמנות.

דניאל לנדאו גם יצר כמה יצירות הקשורות לקהילת מבקשי המקלט מאפריקה. בשנת 2012 הוא יצר מיצב וידאו אינטראקטיבי בו הקהל הקשיב לסיפורים ממקור ראשון של פליטי מלחמה מדרפורי, בעוד פניהם של הצופים עצמם הוקרנו על מסכה ליד זו של הפליט. ב"מסעות שלובים" מוצגת עבודתו של לנדאו "חיים מושעים", סדרת תמונות משנת 2013 המציגה חפצי פליטים המאוחסנים בין ענפי עצים. בלי לאן להתקשר הביתה, הפליטים אחסנו את חפציהם במקום המאובטח ביותר שיכלו למצוא, גבוה על העצים של גן לוינסקי בדרום תל אביב.

​אלהם רוקני מציגה כמה מרישומיה הממחישים את סיפורי העם ששמעה ממבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן המתגוררים בישראל. רוקני אסף את הסיפורים הללו, רשם אותם בארכיון סיפורי העם הישראלי (IFA) באוניברסיטת חיפה ופרסם אותם בספר בשם "האיבליס, הילדה, הסולטן וזנב האריה". הסיפורים מופיעים בארבע שפות: עברית, אנגלית, ערבית וטיגרינה. רוקני רואה בהגירה של מבקשי מקלט ופליטים לישראל המשך לגלי עלייה קודמים שאפיינו את ההיסטוריה של מדינת ישראל.